בעקבות מפגש בנושא תעסוקה בחברה החרדית/ מיכל הרצוג, נציגת קרן וואהל בישראל

- יולי 7, 2015

שלום רב,

בשבוע שעבר (1.7.2015) התכנסנו למפגש למידה מיוחד שארגן הJFN  בנושא החברה החרדית. זהו מפגש ראשון בנושא שנועד לתת לחברי ה JFN תמונת מצב עכשווית, להבנת הלבטים בתוך הציבור החרדי עצמו ולדיון על מקומה של הפילנתרופיה בשינוי המתרחש בחברה זו. כמי שעוסקת רבות בתחום התעסוקה בחברה החרדית ורואה את השינוי המתחולל בה שמחתי מאד על היוזמה והגעתי מתוך עניין רב למפגש – בשל החשיבות הרבה שאני מייחסת לנושא לכלל החברה הישראלית ציפיתי שמשתתפים רבים יגיעו למפגש ורשימת הדוברים בו עוררה אצלי שמחה וסקרנות.

לצערי הרב המשתתפים לא היו רבים ולכן אני כותבת – מפני שזה היה מפגש מרתק, סוער ומסעיר, אמוציונאלי וחשוב מעין כמוהו להבנה של אחד התהליכים החשובים המתרחשים אל מול עיננו ואני מרגישה שכל מי שלא נכח במפגש הפסיד ובגדול – בין אם מדובר בקרנות או תורמים שיש להם עניין ישיר בחברה החרדית ובין אם מדובר במתעניינים בקורה בחברה בישראל בכלל.

המפגש נפתח בהרצאה מרתקת שכללה מצגת עשירה על נתוני השעה מפי דר' לי כהנר, גיאוגרפית חברתית שהתמחותה העיקרית עוסקת בתחום האוכלוסייה החרדית (להורדת גרסת PDF של המצגת לחץ כאן) והמשיך לפאנל טעון וסוער  שאפשר הצצה נדירה וכואבת לנבכי החברה החרדית ולפערים הגדולים הצומחים ועולים מתוכה היום.

רחלי איבנבוים, יזמית חברתית בחברה החרדית הנחתה את הפאנל ובו השתתפו הגב' נעמי פרל מנהלת תכניות לפיתוח מנהיגות בחברה החרדית- מכון מנדל, הרב בצלאל כהן ראש ישיבת  חכמי לב והרב בני רבנינוביץ איש תקשורת חרדי בכיר וכתב ועורך ביתד נאמן.

החברה החרדית אינה הומוגנית, רבים בה הגוונים והדעות והדיון הטעון בין משתתפי הפאנל חשף גישות שונות הקיימות וצומחות היום מקרב החברה החרדית והנעות בין הרצון הקנאי בשימור לשאיפה לשינוי והשתלבות בחברה הישראלית. ניכר כי לחצי השינוי יוצרים פערים ערכיים כואבים וחשש עמוק מאובדן הזהות והערכים הפנימיים של החברה החרדית כחברה. מצד שני התלהטו הרוחות גם בדיאלוג שבין החילוניים בקהל וחברי הפאנל  ורחלי, מנחת הפאנל, עם צוות JFN שניהל את הדיון נגעו גם בשאלות נוקבות לגבי מקומה של הפילנתרופיה בתהליכי השינוי ומול מי על הפילנתרופים לעבוד בבואם לחברה החרדית.

לי אישית הייתה קשה חלק מהשיחה שהתפתחה ל"אנחנו ואתם" – מבחינתי בכדי שנוכל כולנו להמשיך כאן יחדיו השיח צריך להיות משותף ולא מפלג. אולם אני חייבת להודות שהמפגש – הסוער ביותר אותו אני חוויתי במפגשי פילנתרופים – היה פוקח עיניים, במיוחד באשר לרגשות הגואים בתוך החברה החרדית עצמה. אני חושבת שכל המשתתפים במפגש יצאו בהרגשה שחוו ערב חשוב וכולנו הרגשנו את הצורך לחלוק אותו עם חברים נוספים. לדעתי אין ספק שישנה הבנה באשר לצורך בהשתלבות החרדים בחברה כולה – אך הדרך בה ייעשו הדברים והגישות השונות מעוררות מחשבה.

אני יצאתי מהערב נחושה יותר להמשיך במעורבותי בתהליכי השינוי העוברים על החברה החרדית אך עם זאת העמיקה בי ההכרה שאין מדובר במהפכות אלא בצורך לחזק תהליכים לא פשוטים ברגישות ולא ברגל גסה, ובוודאי לא מתוך התנשאות.
אני מרגישה שהייתה לי זכות לקחת חלק במפגש, שהגם שהיה סוער, היה חשוב ונגע בקצות העצבים החשופים בחברה בה אנו חיים ופעילים כפילנתרופים. אני חושבת שכל מי שאיכפת לו מה שקורה כאן חשוב שיטה אוזן גם לדוברים השונים מהציבור החרדי. אני מחכה כבר למפגש הבא….

מיכל הרצוג, נציגת קרן וואהל.